כנרת דן

קצת על ויסות חושי

שמעת פעם על המושג ‘וויסות חושי’?

הרבה פעמים אנחנו שומעים כל מיני הגדרות ולא בדיוק יודעים לשים את האצבע לגבי מה בדיוק הדבר הזה אומר. וכשאנחנו חושבים שזה משהו ‘רע’ הנטייה שלנו היא מראש להתרחק.

אז בואו נעשה סדר ונכיר את המושג אחת ולתמיד ‘הפרעה בוויסות החושי’:

לכל אחד מאיתנו יש את מערכת החושים שעוזרים לנו לקבל מידע מהעולם ולפענח אותו. זה יכול להיות דרך השמיעה, הראייה, חוש הריח והטעם וגם דרך מגע. אלו החושים שלנו.

עכשיו תחשבי על כפתור שיכול לעמעם או להגביר כל אחד מהתחושות האלה, או אפילו כמה ביחד.

הגוף שלנו יודע לזהות אם הריח הזה הוא התבשיל האהוב עלינו של אמא או ריח של שריפה מסוכנת. הוא יודע לשמוע דפיקה בדלת כשמחכים לאורחים ולשמוע אמבולנס במרחק ולהבין שמשהו קרה. הוא מרגיש את הרוח הקרירה שמגיעה פתאום ביום חם במיוחד או את המכה בזרת מהפינה של השולחן. לפי המידע שמגיע אלינו, דרך החושים, אנו מצליחים לפענח ולתייג כל דבר כדבר בטוח או מאיים.

מה קורה כשהגבירו לנו את העוצמות של התחושות האלו? האם זה ייתפס עדיין כדבר בטוח או שזה כבר קשה מנשוא? האם המציאות המוכרת לנו נחוות כמאיימת אצל אנשים עם הפרעה בוויסות החושי? מה אתם חושבים?

ומה קורה אצל אנשים שסובבו להם את הכפתור דווקא לצד השני? שמרגישים פחות מהרגיל? איך הם חווים את העולם?

הרבה פעמים נראה התנהגויות אצל ילדים ואנשים עם הפרעות בוויסות החושי שנראות לנו שונות ולא תמיד מתאימות בסיטואציה. ההתנהגויות האלה הם בעצם אסטרטגיות שכל אחד פיתח באופן טבעי בכדי לנסות ולהקל עד כמה שאפשר על החוויה שלהם את העולם.

ילדים שמראים רגישות יתר יכולים לכסות את האוזניים, להיות בררניים במזון, להתקשות במיקוד הקשב, להעדיף ביגוד ארוך גם כשחם מאוד ועוד ועוד. לעומת זאת ילדים שמראים תת רגישות יכולים להתעלם מסכנות, להרים דברים כבדים, לנשוך או לצבוט, להתעלם והרשימה עוד ארוכה..

מה עושים?

קוראים ,לומדים, מתייעצים.

במיוחד כשמדובר בילדים, אנחנו תמיד תמיד צריכים להיות אמפטיים ולנסות לעזור *דרך נקודת המבט שלהם* וללמד אותם אסטרטגיות יעילות להתמודד עם הגוף שלהם בצורה מיטיבה תוך היכרות, קבלה והעצמה (ואפילו לא דיברתי על כל היתרונות שזה נותן, תופתעו!).

לכל אחד מאיתנו יש במידה מסוימת רגישות יתר או תת רגישות במשהו. מה שלכם? ואיך אתם עובדים איתה? מה זה לימד אתכם על עצמכם?

תנו לי תובנות, זה ממש מעניין אותי!

* בתמונה, אני עובדת עם ילדה שמחפשת מגע עמוק על עמידת ידיים לאחר שגילינו שזו אסטרטגיה שעובדת עבורה 🙂