כמה פעמים יצא לכם לשמוע “תקשיב לי!”, “תתרכז”, “מספיק לזוז על הכסא כל הזמן”, “תחכה לתורך”, “כמה פעמים את קמה?!”. בין אם אמרו את זה לכם, לילד שלכם או למישהו קרוב אני בטוחה שתסכימו איתי שזה לא משהו שכל כך נעים באוזן. בימים אלה אני שומעת יותר ויותר עד כמה המילים יוצאות ומתגלגלות החוצה בקלות “וואי סליחה, זה בגלל שיש לי הפרעת קשב”, “אני לא מצליחה להתרכז, בטוח יש לי הפרעת קשב”, “אני מוסחת ממש בקלות, אם היו מאבחנים אותי עכשיו בטוח היו מגלים שיש לי הפרעת קשב”. האמנם?
אז מה זה באמת הפרעת קשב, לכמה אנשים באמת יש אותה ואיך היא נראית? הפרעת קשב וריכוז (*ADD/ADHD) היא אחת מהפרעות הילדות הנפוצות ביותר. בין 4%- 12% מהילדים והנוער מאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז. ע”פ מחקרים נמצא כי יש הרבה יותר בנים עם ההפרעה מאשר בנות (יחס של 1:3). ההגדרה מתייחסת לשני מרכיבים: קשיי הקשב ואימפולסיביות ו/או היפראקטיביות.
הפרעת קשב וריכוז עשויה להיראות אחרת מאדם לאדם ואף יכולה להשתנות אצל אותו אדם בתקופות שונות בחייו. לרוב, אנו נראה התנהגויות כמו חוסר מנוחה או קושי לשבת על כיסא (לעיתים נראה כממש התפתלות על הכיסא), התרוצצות וטיפוס על רהיטים וחפצים, מעברים מהירים בין לדבר לדבר, התפרצות לדברי אחר תוך כדי שיחה, חוסר יכולת להמתין. כמו כן, התנהגויות כמו קושי במיקוד הקשב, ביצוע טעויות בפעולות מוכרות ויומיומיות מפאת פזיזות, מוסחות יתרה במטלות או במשחק, קושי ‘להישאר’ בשיחה, שיכחת הוראות וקושי להשלימן, איבוד חפצים חיוניים והימנעות ממטלות או משימות הדורשות מאמץ מנטלי מתמשך גם הן נחשבות למאפיינים מוכרים של הפרעה זו.
חשוב לומר כי מחקרים מראים כי הורים אינם הגורמים להפרעת קשב וריכוז אבל הם כן מספקים תפקיד חשוב ומרכזי בטיפול עצמו אצל ילדם הצעירים. ביחד עם הדרכות הורים והתמיכה המקצועית המספקת, ההורים יכולים ללמוד דרכים ספציפיים בכדי לשפר ולקדם התנהגויות שנחשבות לשליליות או מאתגרות אצל הילד ואף לשמור על מערכת יחסים הורה- ילד חזקה.
כיום, כאשר התרבות ממשיכה לנפץ עוד ועוד סטיגמות והמסגרות השונות לומדות בעצמן כיצד לפעול בצורה מותאמת ונגישה לכלל יש חשיבות רבה לבדיקת הדברים לעומק ואם יש ספק – אפשר תמיד להתייעץ עם אנשי מקצוע.
*ADHD – Attention Deficit Hyperactivity Disorder