את דרכי הטיפולית התחלתי עם ילדים בגיל הרך בחינוך המיוחד. מאז ומתמיד אהבתי את חברת הילדים ואת האותנטיות בה הם חווים את העולם. היה לי חשוב למצוא את הדרך של כל ילד להיות מובן ולהרגיש שייך בעולם, וגיליתי שזה מתאפשר דרך חיבור עמוק וקשר משמעותי.
כשניהלתי גני חינוך מיוחד גיליתי את החשיבות של המעגל המשפחתי. הבנתי שילד הוא חלק ממערכת משפחתית רחבה, וגם היא זקוקה לתשומת לב והכלה. כשהפכתי לאמא ההבנה הזאת העמיקה- פתאום הייתי אני המעגל של ילד אחד. זה היה עוצמתי ומדהים ובמקביל מילא אותי בחרדות, תסכול ועייפות תמידית. הייתי צריכה ללמוד מחדש מי אני כאדם, כאמא, כבת זוג, כאשת מקצוע. מה מעניין אותי, מה מוביל אותי, מה מדויק לי.
מתוך המקום הזה, ומתוך משבר רפואי משפחתי שעברתי בשנים האחרונות, הבנתי שהבחירה שלנו בעצמנו היא לא מותרות אלא הכרח. הכנסתי את עצמי אל סדר העדיפויות בכדי שאוכל לחיות חיים טובים ומאושרים וכדי שאוכל לטפל באחרים בצורה מלאה, מתוך השראה ורצון.